שינוי גודל הפונט

Language Switcher

עידכונים והודעות

סיכום הכנס השנתי 2017

לתמונות הכנס

דף אלבום משנת 1935

מצ"ב דף מאלבום שנעשה בעקבות טיול בשנת 1935 מאת דליה ויעקב שפריר

לתמונות

סרט אודות בית הכנסת בז'ולקיב

לצפייה

הספר "חזקה מברזל"

של גולדה זהבה קרס לבית איגל

לעיון בספר

סרט על בלץ

לצפייה

חייו של יז'י צ'רנסקי

לצפייה בסרט על חייו של יז'י צ'רנסקי ממוסטי וילקי בעברית ובאנגלית

מילוי דפי עד ביד ושם

לשמירת זכרון הנספים
אתר יד ושם

משפחת מנדל

מאת: גיורא לוין

משפחת מנדל התגוררה בז’ולקייב לפני השואה בבית גדול ויפה. אב המשפחה זלמן, אשתו הניה ושתי הבנות עדה וגיזה (טובה). למשפחה היה עסק גדול של יערות ומנסרות לתעשיית העץ. זלמן מנדל היה מומחה גדול בעץ והיו לו עובדים. הניה מנדל למדה בבית ספר לאחיות לפני נישואיה.

כאשר הגיעו הגרמנים גורשה המשפחה מביתה כמו שאר היהודים. היהודים רוכזו בגטו ז’ולקייב וגם משפחת מנדל ביניהם. בימים הראשונים ניתן היה להיכנס ולצאת מהגטו. זלמן מנדל יצא לרגל עבודתו כמומחה והבין מיד שעליו להוציא את המשפחה מיד מהגטו כי טוב לא יהיה ואין מה לחכות לנס. למזלו היה פיקח והאמין בדולרים זהב. הוא שילם בזהב (כי השטרות לא היו כבר שווים דבר) ורכש ניירות מזויפים המעידים כי כל המשפחה הינם נוצרים קתולים, לו לאשתו הניה ולשתי הבנות. כך עזבו את הגטו במסווה של פולנים שאיבדו את ביתם. זלמן היה מתוחכם והבין שהמבטא היידישאי שלו עלול להסגיר אותו והוא היה תמיד עם סיגריה בפה בכדי לעוות את הדיבור וכך החל לעשן. לאחר המלחמה הפסיק לעשן והיה תמיד עם סוכריות בפה, תמיד היה מציע לי סוכריות. האב המשיך לעבוד כמומחה ביערות והניה והבנות היו עוברות ממקום למקום בכל עת שהחלו לחשוד בהן שהינם יהודיות. למזלן היה להן צבע שיער והפנים בהיר כמו של הגויות. היה מקרה, שיום אחד הגיעו גרמנים וחשדו בזלמן וקראו לו: יהודי בא הנה, הוא לא נבהל ובכעס ענה שאיננו יהודי, זה מעליב אותו והתחיל להוריד את המכנסיים להוכיח זאת. אחד הגרמנים אמר לעזוב אותו. זלמן היה שולח הודעות עם אנשי קשר להניה בכדי להיפגש מידי פעם. יום אחד עדה מספרת, שהיא הושארה בתחנת רכבת לבדה כשמסביבה חיילים גרמנים בכדי לחכות לפולניה שאמורה הייתה להעביר אותה למקום סתר. היו מקרים שהייתה סכנה איומה להניה והבנות שהיו רוב הזמן ללא גבר.

לאחר המלחמה נסע זלמן מנדל בחזרה לזולקייב לראות מי נשאר בחיים. פולניה שהכיר כמשרתת של משפחתו אמרה לו שכולם שם נרצחו חוץ מהילדה דנקה (דינה) שהייתה אחייניתו, היא חטפה אותה והעבירה אותה למשפחתה מחוץ לעיירה . כך עברה דינה את כל המלחמה כגויה. זלמן מנדל לקח את דינה ואמץ אותה כביתו. משפחת מנדל כולל דינה עברו למחנה עקורים ושם הציעו להם ניירות לקנדה כי חיפשו יערנים. המשפחה החליטה לעלות לישראל. הבנות שהיו בתנועת הילדים מעין קיבוץ עלו על אונית המעפילים אקסודוס ועברו תלאות נוספות. בשנת 1949 עלו כולם לארץ ועברו לגור בכפר חסידים. זלמן והניה התפרנסו מחקלאות היה להם משק פרות ולולים. הבנות עדה (אימי), טובה ודינה נישאו וגרו בחיפה. אחרי מלחמת יום הכיפורים עברה דינה עם בעלה אלי ושני בניה להתגורר בלוכסמבורג.

חתונתה של מאירה, הנכדה הראשונה של זלמן והניה שעומדים לידה.
זלמן נפטר בשנת 1983 ונקבר בכפר חסידים.
הניה נפטרה בשנת 1985 ונקברה אף היא בכפר חסידים.
עדה גרה בבית אבות ע"ש מוזס ליהודי מרכז אירופה בירושלים בשכונת בקעה.
טובה גרה בחיפה בשכונת הדר עליון.
דינה גרה בלוכסמבורג.
אני גיורא בנה של עדה גר בתל אביב ואחותי מאירה גרה במבשרת ציון.

 
Joomla Tutorial: by JoomlaShack